מאת: ד"ר יאיר שיבר, עו"ד

לא פעם, מוגשת לאחד מבתי הדין הרבניים תביעה של אישה העותרת להכריז על בטלות נישואיה. המדובר בבני זוג חילוניים, ללא כל זיקה לדת שנישאו בנישואין אזרחיים בקפריסין. מנישואין אלו נולד לבני הזוג ילד. לימים, החליטו הצדדים שברצונם להיפרד זה מזו. הם חתמו על הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה. בהסכם הגירושין הסכימו הצדדים על חלוקת הרכוש, מזונות ומשמורת הקטין. לאחר אישור ההסכם פנו הצדדים במשותף לבית הדין בבקשה שיסדר ביניהם גט לחומרא. בית הדין קבע לצדדים מועד לגירושין. דא עקא, ערב קודם הגירושין התקשר הבעל לאישה והסביר לה בלשון עממית ופשוטה, שאם היא לא תוותר לו על מזונות הילד ועל עוד כמה דברים – ממנו היא לא תראה גט לעולם. בצר לה, הגיעה האישה למחרת היום לבית הדין וכולה תקווה שבעלה התלוצץ עימה אתמול בערב, שהרי ידוע לה שהוא לא באמת כזה. אולם, המציאות חזקה על כל דימיון ובעלה, שלו יש מילה של כבוד, אכן לא הופיע בבית הדין. בבית הדין הסבירה האישה, שעדיין היתה המומה מבעלה, מדוע הבעל לא הופיע. תגובת בית הדין הייתה, שזו זכותו והוא יכול להתחרט. כך גם, הסבירו לה שאם הבעל לא יתרצה ויסכים לתת גט הם יאלצו למחוק את הבקשה המשותפת לגט.

שאלת תוקפם של נישואין אזרחיים של בני זוג יהודים העסיקה רבות את הפוסקים השונים לאורך הדורות. בעניין זה, התפתחו שלוש גישות בקרב הפוסקים: האחת, אין כל תוקף לנישואין אזרחיים, ולכן בני זוג שנישאו בדרך זו נחשבים כפנויים ויכולים להינשא לאחרים מבלי להיזקק לגט. השניה, מעיקרו של הדין יש כאן קידושין, ולכן בני זוג שנישאו בדרך זו הם בעל ואישה לכל דבר ויכולים להפרד בגט בלבד. השלישית, עקרונית על פי ההלכה אין כל תוקף לקידושין, ברם, כל עוד אין מידע ודאי, אקטיבי ומדוייק על נסיבות הנישואין האזרחיים יש להצריך את בני הזוג שנישאו בדרך זו גט לחומרא.

כיום, במדינת ישראל, הגישה המקובלת בבית הדין הרבני הינה הגישה השלישית, הוי אומר: בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים ורוצים להיפרד, הבעל נדרש לתת גט לחומרא. ברם, יש להבהיר, כי גם גישת ביניים זו של בית הדין הרבני, מעלה שאלות רבות. כך למשל, נשאלת השאלה האם כהן הנושא גרושה בנישואין אזרחיים, צריך לתת גט לחומרא או לא? כמו כן, האם גבר הנשוי כדין יכול לשאת אישה שניה בנישואין אזרחיים? כך גם, אישה שנישאה בנישואין אזרחיים ובעלה נפטר ללא ילדים, האם היא צריכה ייבום או חליצה? ועוד בעיות רבות.

דומה, שכיום הבעיה הקשה והעיקרית בעניין זה, היא מה הדין אם הבעל מסרב לתת את הגט לחומרא? במקרים אלו (והם לא מעטים), מנסה בית הדין הרבני לשכנע את הבעל הסרבן לתת לאישתו את הגט המיוחל. ויודגש, ללא גט זה נחשבת האישה לאשת איש והיא אינה יכולה להינשא לאחר בטרם תקבל את הגט, וזאת אף על פי שמדובר בגט לחומרא בלבד. דא עקא, שנסיונות שכנוע אלו, פעמים רבות, נמשכות הרבה זמן, לפעמים שנים. המצב האבסורדי שנגרם עקב סרבנותו זו של הבעל לתת את הגט הוא, שעל האישה להתחיל לנהל משא ומתן עם בעלה הסרבן. ברם, משא ומתן זה , מלווה לא פעם, בסחיטות כספיות מצד הבעל. עורכי הדין מודעים למצב זה ומנצלים אותו לטובתם, כך שהבעל הופך סרבן בהמלצת עורך דינו. 

הפרדוכס בכל העניין הוא שבני זוג המתחתנים כיום בנישואין אזרחיים דווקא, עושים זאת בכדי להימנע מכל התסבוכת הזו. עובדה זו, נובעת בעיקר מחוסר יידע משפטי של בני הזוג, הסוברים לתומם שנישואין אזרחיים יחסכו מהם בעת הגירושין, מלהכנס בפתחו של בית הדין הרבני.

לדוגמא יכול לשמש המקרה הבא: זוג נישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל. בארץ נרשם הבעל ברישומי משרד הפנים כרווק והאשה נרשמה כנשואה. במהלך החיים נטש הבעל את האשה, עבר להתגורר עם אשה אחרת ואף נולדו לו ממנה ילדים. במשך 20 שנה ביקשה האשה גט בבית הדין בארץ. בהמשך נעלם הבעל ולא נמצאו עקבותיו. רק בשלב זה החליט בית הדין לפטור את האשה מצורך בגט וקבע שהיא מותרת לכל אדם. ראה: תיק מס' 012594495-21-1 (פורסם בדין והדיין 1). 

לאחרונה, הבין בית הדין הרבני את העוול הגדול הנגרם לאותן נשים מעוכבות גט, ובשורה של פסקי דין נקבע, שאם אכן יווכח בית הדין כי אין סיכוי שבני הזוג יחזרו לשלום בית וכי הם אינם חיים עוד יחד תקופה שמעל ששה חודשים,  או שלא היו ביניהם יחסי אישות, הרי שבית הדין יוותר על הצורך בגט לחומרא ויכריז על הנישואין כבטלים (ראה בעניין זה את פסיקתו של בית הדין הרבני הגדול מיום 11.11.03, ערעור ס"ג/4276). ראה גם: תיק מס' 311644298-21-1 (לא פורסם); תיק מס' 015168958-21-1 (לא פורסם).

עם כל הכבוד לבית הדין הרבני, תנאים אלו אינם נראים לי. לא ברור לי מדוע יש צורך לוודא שבני הזוג אינם חיים יחד מעל חצי שנה?! מדוע שבית הדין הרבני לא יוודא מיד, כבר בדיון הראשון או השני, שבני הזוג אינם חפצים עוד בשלום בית וכי רצונם (או רצונו של אחד מהם) להיפרד באופן סופי ומוחלט, ואז ישאל את הבעל אם ברצונו לתת גט לחומרא ובמידה וזה האחרון יסרב, יכריז בית הדין על בטלות נישואי הצדדים, ויפטור את האישה ללא גט. בכך ימנע בית הדין מאבקים משפטיים בין בני הזוג, סבל מיותר וסחיטות הדדיות.

כאן המקום לציין, כי אף לשיטת הפוסקים בעלי הגישה השלישית שלדעתם יש צורך רק בגט לחומרא, כאשר מדובר בבני זוג הנישאים זה לזו בנישואין אזרחיים במודע כיוון שכל רצונם הוא לא להיות כבולים על ידי ההלכה – אין צורך אף בגט לחומרא. לאור זאת ולאור העובדה שגישה זו היא שהתקבלה למעשה בבתי הדין הרבניים, לא ברור לי מדוע בכל זאת יש צורך בכל הבדיקות הנזכרות שקבע בית הדין הרבני?! הלא ברור הוא, שרוב הזוגות הנישאים היום בנישואין אזרחיים, עושים זאת במודע ובמטרה להשתחרר מכבלי ההלכה. זאת ועוד, רוב הזוגות הללו חילוניים בלי כל שום זיקה לדת, באופן כזה שלדעתי גם לשיטת הפוסקים המחמירים המצריכים גט ממש, אפשר ואין כל צורך בגט.

הכותב הנו מרצה בפקולטה למשפטים ובמחלקה לתלמוד של אוניברסיטת בר אילן ושותף במשרד עורכי-דין קורץ, שיבר ושות' המתמחה בדיני משפחה.